בחירה

(מתוך הספר points of you – עמ' 34 )

היא היתה ציפור יפהיפייה, היא היתה חזקה,
חופשייה ואמיצה מאוד, לא היה בה פחד
היא עפה לכל מקום
והיתה גאה מאוד בנוצות הצבעוניות ומלאות החיים שלה.
יום אחד החליטה הציפור להשתקע בקן משלה,
היא החלה למרוט נוצותיה בזו אחר זו,
ובנתה מהן קן מקסים.
הקן היה נוח,
נתן לה תחושת ביטחון אמיתית,
והיא היתה מאושרת !
אבל הציפור כבר לא יכולה היתה לעוף עוד.

(סיפור עם אפריקאי)

 

 

 

 

 

 

 



לתת כבוד
מאז שאני קטנה,
יש כמה משפטי חיים שמלווים אותי
כחלק מה- DNA שלי, מהערכים שלי…
כאלו שאף פעם לא יישתנו, שהם חוק ברזל מבחינתי

אחד הערכים שחרוטים בי, זה לתת כבוד…
כבוד לזולת, לחברים, למשפחה,
לבית לאנשים בעבודה,
לימדו אותי שלתת כבוד זה לאו דווקא
למי שגדול ממך…או נחשב ממך,
לתת כבוד לכל אדם באשר הוא
לתת כבוד לטבע, לסביבה…
גם לחפצים שלך, כמובן שלאהובים
שלנו, שזה ממש ברור…

עם החיים למדתי שלתת כבוד מכבד אותי,
ובנקודת מבטי,
אני ממש מרגישה מחוברת

לערך הזה בכל המובנים…

במסע הארוך שאני עורכת מס'
שנים, בנושא מודעות הגוף,
המקצועי וה-לגמרי פרטי שלי…
התגלתה לי הפתעה לא ממש נעימה.. )-:

הפתעה מאכזבת, הייתי אומרת…
אמנם אני לומדת ועוסקת כל כך הרבה
בנושא איכות חיים ובריאות גופנית…
אבל הסתבר לי
שאת עצמי
אני לא ממש מכבדת ולא מודעת לזה בכלל.

מאז שנולדו ילדיי,
מצאתי את עצמי אוכלת את
השאריות שלהם כמעט בכל ארוחת צהריים..וערב
בגלל שחבל, בגלל שאין לי זמן לשבת,
בגלל שאין לי כבר כוח…
בגלל מחשבות על, כבוד לאוכל…

שאסור לזרוק
ובכלל בגלל המון תירוצים

במשך היום חוטפת מפה חוטפת משם
ולא עוצרת לרגע להתבונן עליי,
על עצמי…בתוך כל ההמולה הזו…
מה איתי? מה שלומי?
למה אני לא מכבדת את עצמי?

פתאום הבנתי שזה כל כך לא נכון לי
להיות פח הזבל…של הסביבה
השאריות מקומם בפח האשפה,
ואוכל אוכלים ברוגע
וחשוב שאדאג לעצמי לפחות כפי שאני דואגת לכולם…
כי הריי אני הקברניט ונשענים עליי…

ובכלל הגוף שלנו הוא מקום קדוש
שראוי שנשמור עליו, הוא יחיד ומיוחד…
הוא לא ניתן להחלפה או שיפוץ
והוא אחד !!! אין שני לו

למדתי וחרטתי לעצמי שכבוד זה דבר חשוב,
אבל שכחתי להכניס גם את עצמי בתוכו,
לא שמתי לב שאני
לא במשבצת של הכבוד העצמי באמת

אז התעוררתי…
והתחלתי להתייחס אל הגוף שלי
כאל מקדש מקודש…

כזה שאכפת לי ממנו,
כזה שאני מעריכה
מודה לו על כל
המתנות שהוא מייצר עבורי בחיים

נושמת
מתעוררת
מרגישה
מתרגשת
חושבת
אוהבת
יולדת
צועדת
זזה
צוחקת
ועוד כל כך הרבה…..

הגוף הזה נותן לי…

איך שכחתי שכבוד הוא ערך גבוה בחיי?
הגוף שלי, אני, הוא בית מקדשי…
הגיע הזמן להתייחס גם אליו בכבוד
אז….

אני אוכלת בריא, כי זה מה שהוא זקוק לו
אני מתעמלת, כי הוא נועד להיות בתנועה
אני עוצרת לפעמים, סתם ללא סיבה, כי הוא זקוק להפסקה
אני אוהבת, כי כך מתמלאת לי הנשמה
ובעיקר משתדלת לחשוב מחשבות נעימות וחיוביות
כי זה מה שהוא מחזיר לי….
כל רגע….ועם המון המון כבוד

נשלח ב בחירה
2
הצטרפו אלי לפייסבוק